הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן וּבְכוּלָּן הַכֹּהֲנִים רַשַּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן וּלְאוֹכְלָן צְלוּיִין שְׁלוּקִין וּמְבוּשָׁלִים וְלִיתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלֵי חוּלִין וְתַבְלֵי תְרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל. אַתְיָא דִיחִידָייָה דְהָכָא כִּסְתָמָה דְתַמָּן (וְדִיחִידָייָה דְהָכָא כִּסְתָמָה דְתַמָּן). אֶלָּא דִּסְתָמָה דְהָכָא רִבִּי מֵאִיר דְּתַמָּן. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסָה אֶשְׁתָּאִלִית לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין נְהִיגִין הֲוֵינָן מְבַשְּׁלִין עַל יַד עַל יַד וְאוֹכְלִין. מַיי כְדוֹן. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר דְּתַמָּן הִיא רַבָּנִין דְּהָכָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' זאת אומרת. מדאסרו ליקח עבדים ושפחות אסור ג''כ ליקח לו אשה מדמי שביעית:
דלא כן. שאם אתה אומר לא כן א''כ מה בין קונה האשה שהוא כקונה שפחה לשמשו ומה בין הקונה לשפחה בלבד ואם זה אסור גם זה אסור:
ובכולן. בכל הקרבנות כולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן ולאכול כמה שהן רוצין צלויין וכו':
ר''מ אומר לא יתן לתוכן תבלי תרומה שלא יביא את התרומה לידי פסול. שאם יפסלו הקדשים משום נותר יפסלו גם התבלי תרומה משום טעם הקדשים הבלוע בהן:
אתייא יחידאה דהכא כסתמא דתמן. כלומר יחידאה דזבחים והוא ר''מ סתים לן רבי תמן בשביעית והיינו מתני' דהכא דדברי הת''ק כר''מ דזבחים שאין מביאין את הקדשים לידי פסול:
ודיחידאה דהכא כסתמא דתמן בתמיה. כלומר דמתמ' הש''ס עלה מאי קאמרת ומאי נפקא לן מינה דסתם ת''ק הוא כר''מ והלא לא סתם לן רבי המתני' דנימא הלכה כסתם משנה שהרי מחלוקת ר''ש בצדו אלא כלומר דילמא איפכא הויא דמשום האי טעמא דסתמא דהכא דהת''ק כר''מ דתמן ור''מ ור''ש הלכה כר''ש כדאמר הכא לקמן (ברפ''ג דתרומות). וגרסי' כאן להא דלקמן מאי כדון וכו' דהכא הוא דשייך. מאי כדון ומאי הוי עלה וקאמר דהלכה כר''מ דתמן דזבחים דהיא רבנן דהכא דאפ''ה הואיל וסתים רבי הת''ק כר''מ הלכתא כוותיה דלעולם הת''ק היינו כרבנן דפליגי עליה דר''ש והלכה כרבים:
נהיגין הוינן מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה על יד על יד ואוכלין מיד שלא יבוא לידי פסול:
גמ' תמן תנינן. בפרק עשירי דזבחים:
משנה: אֵין מְבַשְּׁלִין יֶרֶק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׁ 24a בַּשְׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר. שהחמירו עליהם ונידו אותם בהתחלת בית שני על שקטרגו עליהם וגזרו שיהא פתן יותר חמור משל נכרים:
מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. שלא ניתנו אלא לאכילה וכיוצא בה:
ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד אותן דמים שהוציא יאכל מממונו בקדושת שביעית:
אין מביאין קיני זבים וכו'. לפי שהן דברים שבחובה ואינם באים אלא מן החולין:
אין סכין כלים. דלא ניתנה שביעית אלא לסיכת אדם:
מתני' עור שסכו בשמן של שביעית ר''א אומר ידלק מפני שהעור בולע הרבה ועם כל זה ניכר עליו השמן יותר מעל שאר כלים:
וחכ''א יאכל כנגדו. כמו בדין סיכת שאר כלים והלכה כחכמים:
שתוקו לא אומר לכם מה ר''א אמר בו. בגמ' פליגי בזה מפני מה אמר להם שתוקו:
שתוקו וכו'. כדמפרש ר' חזקיה בגמ' שלא היה ר''א עושה פתן אלא כדין פת נכרים ור''ע לא רצה לגלות להם זה:
מתני' מרחץ שהוסקה בתבן וקש של שביעית. תבן וקש ראוין למאכל בהמה הן ומותר לרחוץ בה בשכר ואע''פ שאין שורפין תבן וקש של שביעית כדתנן לקמן (בפ''ט) דאין נהנין ושורפין בהן אלא משתרד רביעה שנייה מ''מ מותר לרחוץ במרחץ שהוסקה בהן לפי שהוא לרפואה ומאכלי בהמה של שביעית ניתנו לרפואה לאדם:
אם מתחשב הוא. שאדם חשוב הוא ה''ז לא ירחוץ דחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף מפני שהריח של תבן וקש רע ומוסרח הוא ונמצא שיפסידו פירות שביעית:
מתני' אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול שאם תפסל בשביל שמן התרומה ישרף הכל ונמצא מביא את הירק של שביעית לידי פסול:
ר''ש מתיר. דס''ל מביאין את הקדש לידי פסול ואין הלכה כר''ש:
והאחרון אחרון נתפס בשביעית. דכתיב כי יובל הוא קודש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו אף יובל ושביעית שדינם שוה תופסין את דמיהן אי מה קודש תופס את דמיו והוא יוצא לחולין אף יובל ושביעית כן תלמוד לומר תהיה בהווייתה תהא כיצד לקח בפירות שביעית בשר וכו' כדמפרש בגמ':
הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר הָא כֵּיצַד לָקַח בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר אֵילּוּ וְאֵילּוּ מִתְבָעֲרִין בַּשְׁבִיעִית. לָקַח בְּבָשָׂר דָּגִים יָצָא בָשָׂר נִתְפְּשׂוּ דָגִים. לָקַח בְּדָגִים שֶׁמֶן יָֽצְאוּ דָגִים וְנִכְנָס שֶׁמֶן הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׁ בַּשְׁבִיעִית וְהַפֶּירִי לְעַצְמוֹ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא (פ''ו):
אין חוסמין בו תנור וכירים. חסימה ל' גמר במשנה (בפ''ב דכלים) אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו וכן הרבה ולפי שאחר שהתנור והכיריים עשויין סכין אותן בשמן עם הטיט שיהו חלקים וזה הגמר מלאכה שלהן ואין סכין כלים בשמן של שביעית:
ונותנה לתוך מנעלו וכו'. אע''פ שהן נמשחין בהשמן מפני שהסיכה על גופו היא וכן סך את גופו שמן ומתעגל ע''ג קטבליא עור שלוק ואינו חושש אם העור ג''כ נמשח מחמת כן אבל לא יתננה מתחלה לא ע''ג טבלה של שיש כדי להתעגל בה ואע''פ שהשיש אינו בולע מ''מ הסיכה בתחלה ע''ג כלי הוא:
מתיר. מטעם שאינו בולע:
האחרון אחרון וכו'. ומפרש ואזיל הא כיצד וכו' דלעולם פרי עצמו של (שביעית) נשאר באיסורו והאחרון אחרון נתפס ג''כ ושניהן קדושת שביעית עליהן לענין הכל:
בָּעֵי מִינֵיהּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן שְׁבִיעִית מַהוּ שֶׁתֵּצֵא דֶּרֶךְ חִילּוּל. אָמַר לָהוּ וְלָמָּה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר אֵין שְׁבִיעִית יוֹצֵא דֶּרֶךְ חִילּוּל אֶלָּא דֶּרֶךְ מְכִירָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְהוּא רוֹצֶה לְחַלְלָן עַל עִיסָּתוֹ מְחַלְלוֹ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֶלַע מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְהוּא רוֹצֶה לִיקַּח לוֹ חָלוּק הוֹלֵךְ אֶצֶל הַחֶנְוָונִי הַרָגִיל אֶצְלוֹ וְאָמַר תֵּן לִי בְזוֹ פֵּירוֹת וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי פֵּירוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה וְהַחֶנְוָונִי אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי סֶלַע זוֹ נְתוּנָה לָךְ בְּמַתָּנָה וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ לוֹ חָלוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא נותן לו. והרי קדושת שביעית על הפירות וחוזר ואומר להחנווני הרי פירות האלו נתונים לך במתנה ואוכלן החנווני בקדושת שביעית:
והחנווני אומר לו הרי הסלע זו נתונה לך במתנה והסלע הרי הוא חולין שיצא לחולין כשמכר לו הפירות ונכנסו לקדושת שביעית ולפיכך יכול זה ליקח בו חלוק וכל מה שירצה קתני מיהת דדרך מכירה דוקא מתחללת וזהו כר' אלעזר:
מי שיש לו סלע וכו'. בתוספתא (פ''ו) היא שנויה:
והוא רוצה ליקח לו חלוק. ואינו יכול לפי שהחלוק מתקיים הוא לאחר הביעור ודמי שביעית צריך שיאכל בהן קודם זמן הביעור:
שביעית מהו שתצא דרך חילול. משום דהא דאמרן אינו דרך חילול אלא שלקח בעד פירות שביעית בשר ודרך חילול הוא שאומר פירות שביעית יהו מחוללין על מעות האלו כדרך שפודין הקדשות והשיב להן ולמה לא:
ר' אלעזר פליג. דדוקא דרך מכירה כדלקמן:
כל מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו. שתהא קדושת שביעית חלה על העיסה והמעות יצאו לחולין מחללו וזה כר' יוחנן:
רִבִּי יוֹחָנָן שָׁתֵי חַמְרָא וִיהַב פְּרִיטוֹי. עַד כְּדוֹן רִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא מִתְייְהֵמָן הָא שְׁאָר כָּל אָדָם דְּלָא מִתְייְהֵמָנוּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא מְחַוִּי לָהּ כְּהָדָא וּנְסִיב כְּהָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הַב לִי קוֹמוֹי מִן גַּו דּוּ אֲמַר לֵיהּ הַב לִי קֹמוֹי כְּמָאן דְּלָא יְהִיב לֵיהּ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
שתי חמרא ויהיב פריטוי של דמי שביעית בעדו. וקאמר דעד כאן ר' יוחנן יכול הוא לעשות כזה דהוא אדם מהימן ומאמינין לו עד לאחר זמן ולא הוי כפורע חובו מדמי שביעית הא שאר כל האדם דלא מהימנינן ליה היכי עביד וקא''ר יעקב דנותן לפניו שני מיני מעות דמי שביעית ודמים אחרים ומחוי ליה בהדא באלו דמים אחרים והוא יכול לנסוב מן הדא דמי השביעית וכן היה עושה ר' חזקיה כשהן באין אצלו ליקח ואמר להן הב לי קומוי תתן המעות לפני:
ומן גו דהוא אמר וכו'. כלומר מכח זה שאמר הב לי קומוי מעות אלו. ואלו אע''פ שנותן לו מדמי שביעית כמאן דלא יהיב ליה מדמי שביעית היא שהרי אם היה רוצה היה לוקח מדמים האחרים:
משנה: אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין סָכִין כֵּלִים בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית וְאִם סָךְ יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִדָּלֵק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית יִדָּלֵק. אָמַר לָהֶן שְׁתוּקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר בּוֹ. וְעוֹד אָֽמְרוּ לְפָנָיו אוֹמֵר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי כְאוֹכֵל בַּשַׂר חֲזִיר. אָמַר לָהֶן שְׁתוּקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר בּוֹ. מֶרְחָץ שֶׁהוּסְּקָה בְתֶבֶן וּבְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית מוּתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ. אִם מִתְחַשֵּׁב הוּא הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר. שהחמירו עליהם ונידו אותם בהתחלת בית שני על שקטרגו עליהם וגזרו שיהא פתן יותר חמור משל נכרים:
מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. שלא ניתנו אלא לאכילה וכיוצא בה:
ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד אותן דמים שהוציא יאכל מממונו בקדושת שביעית:
אין מביאין קיני זבים וכו'. לפי שהן דברים שבחובה ואינם באים אלא מן החולין:
אין סכין כלים. דלא ניתנה שביעית אלא לסיכת אדם:
מתני' עור שסכו בשמן של שביעית ר''א אומר ידלק מפני שהעור בולע הרבה ועם כל זה ניכר עליו השמן יותר מעל שאר כלים:
וחכ''א יאכל כנגדו. כמו בדין סיכת שאר כלים והלכה כחכמים:
שתוקו לא אומר לכם מה ר''א אמר בו. בגמ' פליגי בזה מפני מה אמר להם שתוקו:
שתוקו וכו'. כדמפרש ר' חזקיה בגמ' שלא היה ר''א עושה פתן אלא כדין פת נכרים ור''ע לא רצה לגלות להם זה:
מתני' מרחץ שהוסקה בתבן וקש של שביעית. תבן וקש ראוין למאכל בהמה הן ומותר לרחוץ בה בשכר ואע''פ שאין שורפין תבן וקש של שביעית כדתנן לקמן (בפ''ט) דאין נהנין ושורפין בהן אלא משתרד רביעה שנייה מ''מ מותר לרחוץ במרחץ שהוסקה בהן לפי שהוא לרפואה ומאכלי בהמה של שביעית ניתנו לרפואה לאדם:
אם מתחשב הוא. שאדם חשוב הוא ה''ז לא ירחוץ דחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף מפני שהריח של תבן וקש רע ומוסרח הוא ונמצא שיפסידו פירות שביעית:
מתני' אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול שאם תפסל בשביל שמן התרומה ישרף הכל ונמצא מביא את הירק של שביעית לידי פסול:
ר''ש מתיר. דס''ל מביאין את הקדש לידי פסול ואין הלכה כר''ש:
והאחרון אחרון נתפס בשביעית. דכתיב כי יובל הוא קודש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו אף יובל ושביעית שדינם שוה תופסין את דמיהן אי מה קודש תופס את דמיו והוא יוצא לחולין אף יובל ושביעית כן תלמוד לומר תהיה בהווייתה תהא כיצד לקח בפירות שביעית בשר וכו' כדמפרש בגמ':
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לִיקַּח לוֹ אִשָּׁה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. דִּלָכֵן מַה בֵּין הַקּוֹנֶה אִשָּׁה מַה בֵּין הַקּוֹנֶה שִׁפְחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' זאת אומרת. מדאסרו ליקח עבדים ושפחות אסור ג''כ ליקח לו אשה מדמי שביעית:
דלא כן. שאם אתה אומר לא כן א''כ מה בין קונה האשה שהוא כקונה שפחה לשמשו ומה בין הקונה לשפחה בלבד ואם זה אסור גם זה אסור:
ובכולן. בכל הקרבנות כולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן ולאכול כמה שהן רוצין צלויין וכו':
ר''מ אומר לא יתן לתוכן תבלי תרומה שלא יביא את התרומה לידי פסול. שאם יפסלו הקדשים משום נותר יפסלו גם התבלי תרומה משום טעם הקדשים הבלוע בהן:
אתייא יחידאה דהכא כסתמא דתמן. כלומר יחידאה דזבחים והוא ר''מ סתים לן רבי תמן בשביעית והיינו מתני' דהכא דדברי הת''ק כר''מ דזבחים שאין מביאין את הקדשים לידי פסול:
ודיחידאה דהכא כסתמא דתמן בתמיה. כלומר דמתמ' הש''ס עלה מאי קאמרת ומאי נפקא לן מינה דסתם ת''ק הוא כר''מ והלא לא סתם לן רבי המתני' דנימא הלכה כסתם משנה שהרי מחלוקת ר''ש בצדו אלא כלומר דילמא איפכא הויא דמשום האי טעמא דסתמא דהכא דהת''ק כר''מ דתמן ור''מ ור''ש הלכה כר''ש כדאמר הכא לקמן (ברפ''ג דתרומות). וגרסי' כאן להא דלקמן מאי כדון וכו' דהכא הוא דשייך. מאי כדון ומאי הוי עלה וקאמר דהלכה כר''מ דתמן דזבחים דהיא רבנן דהכא דאפ''ה הואיל וסתים רבי הת''ק כר''מ הלכתא כוותיה דלעולם הת''ק היינו כרבנן דפליגי עליה דר''ש והלכה כרבים:
נהיגין הוינן מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה על יד על יד ואוכלין מיד שלא יבוא לידי פסול:
גמ' תמן תנינן. בפרק עשירי דזבחים:
תַּנֵּי שֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַייִם וְלֹא סָכִין בּוֹ מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים וְלֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהוּא בְתוֹךְ מִנְעָלוֹ וְהוּא בְתוֹךְ סַנְדָּלוֹ. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ מִנְעָלוֹ וּלְתוֹךְ סַנְדָּלוֹ. סָךְ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטַּבֹּלֵיָא וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ. לֹא יִתְּנֶנָּהּ לֹא עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁל שַׁייִשׁ לְהִתְעַגֵּל בָּהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא (פ''ו):
אין חוסמין בו תנור וכירים. חסימה ל' גמר במשנה (בפ''ב דכלים) אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו וכן הרבה ולפי שאחר שהתנור והכיריים עשויין סכין אותן בשמן עם הטיט שיהו חלקים וזה הגמר מלאכה שלהן ואין סכין כלים בשמן של שביעית:
ונותנה לתוך מנעלו וכו'. אע''פ שהן נמשחין בהשמן מפני שהסיכה על גופו היא וכן סך את גופו שמן ומתעגל ע''ג קטבליא עור שלוק ואינו חושש אם העור ג''כ נמשח מחמת כן אבל לא יתננה מתחלה לא ע''ג טבלה של שיש כדי להתעגל בה ואע''פ שהשיש אינו בולע מ''מ הסיכה בתחלה ע''ג כלי הוא:
מתיר. מטעם שאינו בולע:
האחרון אחרון וכו'. ומפרש ואזיל הא כיצד וכו' דלעולם פרי עצמו של (שביעית) נשאר באיסורו והאחרון אחרון נתפס ג''כ ושניהן קדושת שביעית עליהן לענין הכל:
24b עוֹר שֶׁסָּכוֹ בְּשֶׁמֶן מַה אָמַר בּוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַצְמוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יִשְׂרֹפוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא אָמַר מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנית עמהון. דקחשיב להו במתני' וליחשב נמי אלו שדרכן לעלות מאליהן בלא זריעה כעין הני דחשיב במתני':
שלא תאמר וכו'. כלומר לא תטעה לומר דמשום הכי לא חשיב להו לפי שאילו הסיאה וכו' אם היו נשמרין בחצר חייבין הן במעשרות כדתנן (בפ''ג דמעשרות) ואלו דקחשיב במתני' אף אם נשמרין בחצר פטורין הא ליתא אלא אלו ואלו אם היו נשמרין בחצר חייבין:
אינו נשמרין בגינה. זה הכל על שלא תאמר קאי וכלומר וכן לא תטעה לומר דמשו''ה לא קחשיב הסיאה וכו' בהדי הני דמתני' לפי שאלו דמתני' נשמרין בגינה הן וחייבין במעשרות אף אם אינן נשמרין אלא בגינה וכלומר שהן גדלים בשדה והביאן לשמרן בגינה:
ואלו הסיאה וכו'. אם נשמרין בגינה פטורין דדוקא אם הם נשמרין בחצר תנינן שם דחייבין אבל לא אם הם בגינה הא נמי ליתא:
אלא אלו ואלו אם נשמרין בגינה. ולא בחצר פטורין:
ולמה לא תנינן. סיומא דמילתא היא וכלומר וא''כ הוא למה לא תנינן להו במתני' אלא אלין בלבד:
הוא שלא תאמר. כלומר זהו הטעם דלא צריך למיתני כ''א אלו דקחשיב להו במתני' ולא משום מעשרות בלבד הוא אלא דהעיקר מטעמא דדין שביעית הוא מפני שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין מן האיסור בשביעית יהו אסורין אף המינין הללו דנגזור הני אטו הני לפום כן צריך מימר דמותרין הן ליקח מכל אדם לפי שאלו חזקתן מן ההפקר ודין דסיאה וכו' לענין שביעית הא כבר תנינן להו בריש פרק דלעיל:
ר' חזקיה אמר. מותר אפילו לכתחילה היה אומר בו ר''א ומפני כך לא אמר להם ר''ע לפי שהיה ר''א מיקל בו ביותר:
גמ' עור שסכו בשמן מה אמר בו ר''א. לר''ע שאמר שתוקו וכו' ומה אמר בו שלא רצה לגלות להם:
א''ר יוסי. כך היה אומר עצמותיו של אותו האיש ישרפו. כלומר שקילל להעושה כן אבל בעור עצמו לא אמר שום איסור אחר שכבר עבר וסך אותו ואמר להם ר''ע שתוקו ולא רצה לגלות דעתו של ר''א שלא היה מחמיר כמו שאמרו בשמו:
וְעוֹד אָֽמְרוּ לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְחָבֵר לִיקַּח בִּתּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מַתִּיר הָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר חֲמֵיצָן שֶׁל כּוּתִּים לְאַחַר הַפֶּסַח מִיַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' זאת אומרת שאסור ליקח בתו של ע''ה. בתו כמו פתו לפי שחשבו לע''ה ככותי כדאמרי' בפ''ג דסוטה (דף כב) קרא ושנה ולא שמש ת''ח ה''ז עם הארץ וכו' רבי ינאי אמר ה''ז כותי:
ר' חזקיה וכו'. מפרש מפני מה א''ר עקיבא שתוקו לפי שלא רצה לגלות להם שר''א לא היה מחמיר כל כך בפת כותי שהרי מתיר היה לחמצן של כותים לאכול מהן אחר הפסח מיד שדינם כנכרים גמורים וחמצו של נכרי אחר הפסח מותר מיד ומיהת לא עשו פתן כבשר חזיר:
הָדָא דְתֵימָא בְּאִילֵּין דֵּמוֹסִייָא בְּרָם בְּאִילֵּין פְּרִיבָטָה אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דתימא. דמותר באילן דימוסייא הן המרחצאות העשוין לכל:
ברם באילן פריבטה. הן החשובות העשויות להחשובים וחיישינן שמא יסיקו בה דברים אחרים כדפרישית במתני'. בב''ר בפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו וראה בלורין אחת. אבן מאבני הגזית. מושלכת. אמר מה נעשה בהן מהן אומרין דימוסיות ומהן אומרים פריבטאות אמר המלך אנדרטן אני עושה אותה מי מעכב:
אִם מִתְחַשֵּׁב הוּא הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ. וְאִם הָיָה אָדָם שֶׁל צוּרָה הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחוֹץ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲזַל מִן לוֹד לְבֵית גֻּבְרִין בְּגִין מִיסְחֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם היה אדם של צורה כלומר שנראה כחשוב ואע''פ שאינו מפורסם לחשיבות ה''ז לא ירחוץ מטעמא דאמרן:
לבית גוברין. מקום והלך לשם בשביל לרחוץ מפני ששם אין מכירין אותו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה בְּבוֹצְרָה. חָֽמְתוֹן מְזַלְּפִין לְהָדָא אַפְרוֹדִיטִי אָמַר לוֹן לֵית אֲסִיר. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק אֵין דָּבָר שֶׁל רַבִּים אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
להדא אפורדיטי'. שמעמידין אותה במרחץ לנוי כדתנן (בפ''ג דע''ז) בר''ג שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי וראה אותן מזלפין ביין לצורה זו בשביל הריח וא''ל וכי לית אסור זה שמזלפין להצורה ואתא ושאל לר' יוחנן וא''ל אין דבר של רבים אסור ואין בה משום חשש זילוף להצורה שהמרחץ עשויה בשביל רבים לרחוץ בה ואינה נאסרת בשביל כך:
הדרן עלך גדול בתרא
משנה: הַפִּיגָם וְהָרִיבוֹזִין הַשּׁוֹטִין וְהַחֲלוֹגְלוּגוֹת כּוּסְבָּר שֶבְּהָרִים וְכַרַפְסְ שֶׁבַּנְּהָרוֹת וְגַרְגִּר (שֶׁבַּנְּהָרוֹת) שֶׁל אֶפֶר פְּטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן נִשְׁמָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִיחִין מוּתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָהֶן בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
כל הספיחין מותרין. באכילה דס''ל לר''ש שלא גזרו על כל הספיחין אלא על ספיחי כרוב לפי שאין כיוצא בהן בירקות שדה ואינן נזרעין אלא בגינה וחששו שמא יזרע אותו בשביעית ויאמר ספיחין הן וחכ''א כל הספיחין אסורים באכילה דחוששין על כל מיני זרעים שדרך רוב האדם לזורען בגינה שמא יזרעם ויאמר ספיחין הם ולפיכך גזרו על כל הספיחין שיהו אסורין באכילה ואי אתה מוצא היתר אכילה בפירות שביעית אלא בפירות האילן ובמינין שאין דרך רוב האדם לזרוע אותו וכגון אותן שהוזכרו ברישא דמתני' וכיוצא בהן והלכה כחכמים:
שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. להיות זורען או משמרין אותן ואין הלכה כר' יהודה:
ונלקחין מכל אדם בשביעית. ואפי' מע''ה שכל שאר הפירות אין לוקחין אותן מע''ה דשמא מן המשומר הן אבל אלו שחזקתן מן ההפקר לוקחין מהן ודוקא בדמי מזון ג' סעודות בלבד שהתירו זה משום כדי חייו של מוכר ולא יותר לפי שאין מוסרין דמי שביעית לע''ה שמא לא יזהר לאכול בהן בקדושת שביעית ודוקא בסתם ע''ה אבל בידוע שהוא חשוד על השביעית שעושה סחורה בפירות שביעית ומשמר פירותיו ומוכרן אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל:
פטורין מן המעשרות. בכל שני שבוע לפי שאין כיוצא בהן נשמר ומפקירין אותן והפקר פטור מן המעשר כדתנן (בפ''ק דמעשרות):
של אפר. הגדל במדבר באחו ואינו חשוב כשל גינה:
והגרגר. אוריג''ו בלע''ז:
והכרפס. אפיי''ו בלע''ז שבנהרות שגדל סביב הנהרות:
שבהרים. שאינו חשוב כשל גינה:
וכוסבר. גילאנד''ר בלע''ז:
והחלוגלוגות. בגמרא קורא אותן פרפאיני. ובלע''ז פורפליני או וירדלוזיס:
השוטים. הם שהעלין שלהן רחבים ושל שדות הן:
מתני' הפיגם. מין עשב רוד''א בלע''ז:
והרבוזין. איספרזי בלע''ז:
הלכה: הַפִּיגָם וְהָרִיבוֹזִין וכו'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי סֵירוּגִין וַחֲלוֹגְלוּגוֹת וּמִי גָדוֹל בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים אַצְרַכְתְּ לַחֲבֵרַייָא אָֽמְרִין נִיסּוּק וְנִשְׁאַל לְאִילֵּין דִּבְבֵית רִבִּי סָֽלְקוּן מִישְׁאוֹל וְיָצָאת שִׁפְחָה מִשֶּׁל בֵית רִבִּי וְאָֽמְרָה לָהֶן הַכְנִיסוּ לִשְׁנַיִם אָֽמְרִין ייֵעוֹל פַּלָּן קֳדָמַאי ייֵעוֹל פַּלָּן קֳדָמַאי שׁוֹרוּן עָֽלְלִין קְטָעִין קְטָעִין. אָֽמְרָה לָהֶן מִפְּנֵי מַה אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין. חַד רִבִּי הֲוָה טְעִין פַּרְפָּחוֹנַיָּא בְגוֹלְתֵיהּ וְנָֽפלוּן מִינֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ רִבִּי רִבִּי נִתְפָּֽזְרוּ חֲלוֹגְלוּגוֹתֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' סרוגין וחלגלוגות ומי גדול בחכמה ובשנים. מי הוא הקודם הגדול בחכמה או הגדול בשנים כל אלו הדברים היו צריכין לחברייא ללמוד שהיו מסופקין בזה וכן לא ידעו הפירוש של סירוגין וחלגלוגות. וגרסי' להא בפ''ב דמגילה (בהלכה ב'):
אמרין ניסוק ונשאל. ללמוד מן אילו דבית רבי:
ואמרה להן השפחה של בית רבי תכנסו שנים שנים כדי לידע מי הוא הראוי להכנס בתחלה ולא יהו מעורבבין ושמעו שאמרו פלוני זה יכנס הקודם קודם וזה קודם מזה ומתוך כך למדו מי הוא הקודם:
שרון עללין קטעין קטעין. התחילו להכנס פסקי פסקי ולא רצופין זה אחר זה ואמרה להן מפני מה אתם נכנסין סירוגין סירוגין ולמדו הפירוש של סירוגין:
חד רבי. צורבא מרבנן אחד היה טעון פרפחיני בגלימא שלו ונפלו ממנו ואמרה השפחה ר' ר' ראה נתפזרו חלגלוגותיך והבינו מה הוא חלוגלוגות:
מַהוּ כַּרַפְס שֶׁבַּנְּהָרוֹת. רִבִּי יוֹסָי בַּר חֲנִינָה אָמַר פֵּיטְרוֹסֵילִינוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו כרפס שבנהרות. פיטרוסילנון. כך הן נקראין בלע''ז:
וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרְנִית עִמְּהוֹן שֶׁלֹּא תֹאמַר אֵילּוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר וְחַייָבִין. וְאֵילּוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר וּפְטוּרִין. אֶלָּא אֵילּוּ וְאֵילּוּ אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין בֶּחָצֵר חַייָבִין. אֵילּוּ נִשְׁמָרִין בְּגִינָּה וְחַייָבִין. וְאֵילּוּ נִשְׁמָרִין בְּגִינָּה וּפְטוּרִין. אֶלָּא אֵילּוּ וְאֵילּוּ אִם נִשְׁמָרִין בֶּגִינָּה פְּטוּרִין. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן אֶלָָּא אִילֵּין הוּא שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְרוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ נִזְרָעִין וּבָאִין מִן הָאָסוּר יְהוּ אֲסוּרִין לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנית עמהון. דקחשיב להו במתני' וליחשב נמי אלו שדרכן לעלות מאליהן בלא זריעה כעין הני דחשיב במתני':
שלא תאמר וכו'. כלומר לא תטעה לומר דמשום הכי לא חשיב להו לפי שאילו הסיאה וכו' אם היו נשמרין בחצר חייבין הן במעשרות כדתנן (בפ''ג דמעשרות) ואלו דקחשיב במתני' אף אם נשמרין בחצר פטורין הא ליתא אלא אלו ואלו אם היו נשמרין בחצר חייבין:
אינו נשמרין בגינה. זה הכל על שלא תאמר קאי וכלומר וכן לא תטעה לומר דמשו''ה לא קחשיב הסיאה וכו' בהדי הני דמתני' לפי שאלו דמתני' נשמרין בגינה הן וחייבין במעשרות אף אם אינן נשמרין אלא בגינה וכלומר שהן גדלים בשדה והביאן לשמרן בגינה:
ואלו הסיאה וכו'. אם נשמרין בגינה פטורין דדוקא אם הם נשמרין בחצר תנינן שם דחייבין אבל לא אם הם בגינה הא נמי ליתא:
אלא אלו ואלו אם נשמרין בגינה. ולא בחצר פטורין:
ולמה לא תנינן. סיומא דמילתא היא וכלומר וא''כ הוא למה לא תנינן להו במתני' אלא אלין בלבד:
הוא שלא תאמר. כלומר זהו הטעם דלא צריך למיתני כ''א אלו דקחשיב להו במתני' ולא משום מעשרות בלבד הוא אלא דהעיקר מטעמא דדין שביעית הוא מפני שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין מן האיסור בשביעית יהו אסורין אף המינין הללו דנגזור הני אטו הני לפום כן צריך מימר דמותרין הן ליקח מכל אדם לפי שאלו חזקתן מן ההפקר ודין דסיאה וכו' לענין שביעית הא כבר תנינן להו בריש פרק דלעיל:
ר' חזקיה אמר. מותר אפילו לכתחילה היה אומר בו ר''א ומפני כך לא אמר להם ר''ע לפי שהיה ר''א מיקל בו ביותר:
גמ' עור שסכו בשמן מה אמר בו ר''א. לר''ע שאמר שתוקו וכו' ומה אמר בו שלא רצה לגלות להם:
א''ר יוסי. כך היה אומר עצמותיו של אותו האיש ישרפו. כלומר שקילל להעושה כן אבל בעור עצמו לא אמר שום איסור אחר שכבר עבר וסך אותו ואמר להם ר''ע שתוקו ולא רצה לגלות דעתו של ר''א שלא היה מחמיר כמו שאמרו בשמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source